Yoma
Daf 24a
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. הָאֵיבָרִין וְהַפְּדָרִין שֶׁלֹּא נִתָאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב עוֹשֶׂה אוֹתָן מְדוּרָה וְשׂוֹרְפָן בִּפְנֵי עַצְמָן. וְדוֹחִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְהַיּוֹם חָמֵשׁ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב דּוֹחֶה. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי עֵידֵי הַחוֹדֶשׁ הֲרֵי 24a אֵינָן מְעַכְּבִין וְדוֹחִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵידוּת הַחֹדֶשׁ.
Traduction
R. Eléazar dit: les membres et graisses à brûler, non consumés le soir, doivent être l’objet d’une combustion séparée, sur un foyer à part, pour laquelle on transgressera au besoin la solennité du Shabat. R. Jacob b. Aha demanda au nom de R. Samuel b. Aba: puisque notre Mishna dit qu’aux jours ordinaires il y avait 4 rangées de bois, d’où sait-on qu’elles l’emportent sur le Shabat? C’est que, dit R. Mena, la Mishna ajoute qu’au jour du Kippour, il y en avait cinq (il en sera de même pour chaque Shabat). Mais, objecta R. Aboun b. Hiya en présence de R. Zeira, est-ce qu’un objet ne faisant pas obstacle à la validité de l’office (165)L'omission de cette combustion n'empche pas la validité. l’emporte sur une telle solennité? Le fait des témoins venant attester la néoménie, répondit R. Zeira, prouve qu’en un tel cas la solennité cède le pas, puisqu’à leur défaut la célébration du culte n’aurait pas moins lieu (la décision du tribunal suffisant, au besoin, à fixer les jours de fête), et pourtant ils sont autorisés à transgresser le repos du Shabat pour annoncer ce qu’ils ont vu. Ainsi, l’on a enseigné ailleurs (166)(Rosh Hashana 1, 8), fin.: s’il faut marcher une nuit et un jour pour arriver au grand tribunal, les témoins pourront transgresser le repos shabatique et parcourir un tel trajet, afin d’aller attester l’apparition de la nouvelle lune.
Pnei Moshe non traduit
מה את שמע מיניה. מהכא ודילמא בכל יום לבר משבת קאמר:
אמר רבי מנא והיום חמש. קתני ואם כן דוחה יום הכפורים הוא:
דבר שאינו מעכב דוחה. בתמיה והלא אברים ופדרים אינן מעכבין ומפני מה ידחו את השבת:
הרי עדי החדש הרי אינן מעכבין. שאם לא באו מקדשין הב''ד על פי קביעותן אלא שמצוה לקדש ע''פ הראיה, ועוד שאם ראו הב''ד בעצמן ביום מקדשין בלא עדים כדאמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראיה ואפ''ה דוחין מהלכן את השבת כדתנינן תמן בפרק קמא דראש השנה שעל מהלך וכו':
מְנַיִין לְמַעֲרֶכֶת יוֹם הַכִּיפּוּרִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי פְדָת. גַּֽחֲלֵי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֵ֞שׁ. שֶׂהִיא בְטֵילָה עַל גַּבֵּי גַחֲלֶיהָ. גַּֽחֲלֵי. יָכוֹל עוֹמְמוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֵ֞שׁ. אִי אֵ֞שׁ יָכוֹל שַׁלְהֶבֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר גַּֽחֲלֵי אֵ֞שׁ. הַא כֵיצַד. מִן הַלּוֹחֲשׂוֹת הַלָּלוּ. וּמְנַיִין שֶׁתְּהֵא הָאֵשׁ בְּטֵילָה עַל גַּבֵּי גְחָלִים. תַּלְמוּד לוֹמַר גַּֽחֲלֵי אֵ֞שׁ.
Traduction
D’où sait-on qu’il faut une rangée supplémentaire pour brûler l’encens spécial du Kippour? On le déduit, dit R. Jérémie au nom de R. Pedath (167)Torath Cohanim, section Ahare MothÊ; B., Pessahim 75b., de l’expression charbons enflammés (Lv 16, 12). A quoi bon ce dernier mot explétif? C’est pour dire que ce feu n’existerait pas sans les charbons (la rangée de bois étant spéciale à cet effet); par le mot charbons seul, on aurait pu comprendre qu’il s’agit aussi bien de charbons assoupis par la cendre; c’est pourquoi le texte ajoute en flamme. Par ce dernier mot seul, on aurait cru que la flamme suffit; c’est pourquoi il est dit: charbons enflammés, savoir qu’il faut les deux conditions réunies, et de façon que le feu serait annulé sans la présence des charbons.
Pnei Moshe non traduit
מנין למערכת יה''כ. לקטרת לפני ולפנים שתהא מערכה בפ''ע ולא יטול הגחלים ממערכה שניה כמו בכל יום ויום:
גחלי. ולקח הכהן מלא המחתה גחלי אש ולמה נאימר אש פשיטא שגחלי אש יטול אלא מלמד שהיא בטילה על גבי גחליה כלומר כשיסיר הגחלים בטילה זו האש וא''כ ע''כ שמערכה בפ''ע היא ואינה אלא לטול ממנה גחלים להקטיר הקטרת לפני ולפנים דאי ממערכה שניה שלכל יום ויום הלא היא אינה בטילה וצריך ליטול עוד ממנה להקטיר קטרת של בין הערבים כמו בכל יום ויום:
גחלי וכו'. מת''כ היא ודריש לפירושא דקרא גחלי אש:
יכול עוממות. כשהן מתחילין לכבות:
אי אש יכול. אע''פ שעדיין שלהבת קשורה בהן ת''ל גחלי אש הא כיצד מן הלוחשות אש הללו הוא שיטול:
ומנין שתהא האש בטילה וכו'. כלומר שזו מערכה בפ''ע היא וכשיסיר ממנה הגחלים בטילה היא וכדאמרן:
ת''ל גחלי אש. כלומר ע''כ תרתי ש''מ דאי אש להוציא העוממות בלחוד הוא דאתא תיפוק ליה מדכתיב אבתריה ונתן את הקטרת על האש אלא ללמד ג''כ שתהא האש בטילה ע''ג הגחלים כשיטול ממנה:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין לֶחֶם הַפָּנִים נִפְסַל בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת. [רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֶחֶם הַפָּנִים נִפְסַל בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת.] רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כַּֽאֲשֶׁ֤ר יַֽחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ. מַה בַחֲנִייָתְם אֵינוֹ נִפְסָל אַף בִּנְסִיעָתָם אֵינוֹ נִפְסָל. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְנָסַ֧ע אוֹהֶל מוֹעֵ֛ד מַֽחֲנֵ֥ה הַֽלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַמַּחֲנוֹת. כִּבְתוֹךְ הַמַּחֲנוֹת.
Traduction
R. Josué b. Levi dit (168)Menahot 95a.: le pain de proposition ne devenait pas impropre au service officiel (169)Par le déplacement, ou la sortie du tabernacle. pendant les voyages d’Israël au désert; selon R. Yohanan, il le devenait. R. Hiya au nom de R. Josué b. Levi expliquait l’avis de ce dernier par ce verset (Nb 2, 7): comme ils campaient, ils voyageaient; or, comme ils ne devenaient pas impropres pendant le repos du camp, de même ils ne le devenaient pas pendant le voyage. R. Amé au nom de R. Josué b. Levi le déduisait de ces mots (ibid.): la tente de l’alliance voyageait comme le camp des lévites, au milieu des camps, c’est-à-dire, dans le même état qu’au repos du camp.
Pnei Moshe non traduit
אין לחם הפנים נפסל. משום יוצא בשעת מסעות שבמדבר וכדדריש כאשר יחנו מה בחנייתם אינו נפסל וכו':
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִמִּי בְשֵׂם רִבִּי אֶלְעָזָר. הַשּׂוֹרֵף קֳדָשִׁים בַּחוּץ בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קֳדָשִׁים נִדָּחִין בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת. טְמֵאִים פְּרוּשִׁים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְחִיצָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תְּדִירָה הָא מִילְּתָא בְּפוּמְהוֹן דְּרַבָּנִן. נִסְתַּלְּקוּ הַפְּרֹכוֹת הוּתְרוּ הַמְּחִיצוֹת לְזָבִין וְלַמְצוֹרָעִין. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְדֵין. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תָּמִיד. תָּמִיד אֲפִילוּ בַשַּׁבָּת. תָּמִיד אַף בְּטוֹמְאָה. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹחָנָן. לֹ֥א תִכְבֶּֽה. אַף בַּמַּסָּעוֹת. [בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת] מֶה הָיוּ עוֹשִׂין לָהּ. הָיוּ כוֹפִין עָלֶיהָ (פְּסַקָתֵּיר) [פְּסַכְתֵּיר]. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָֽרְשׂ֣וּ עָלָ֔יו בֶּגֶ֭ד אַרְגָּמָֽן. הָא אִילּוּ הָיָה הַמִּזְבֵּחַ דָּלֵיק לֹא הָיָה בֶּגֶ֭ד אַרְגָּמָֽן נִשְׂרָף. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוּדָה. (פְּסֻקָתֵּיר) [פְּסֻכְתֵּיר]. הָיוּ כוֹפִין עָלֶיהָ מִלְּמַעֲלָה. מַה מְקַייֵם רִבִּי יוּדָה. וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ. וְיִרְווּן. כַּיי דָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. וְאָכַ֥ל וְשָׂבַ֖ע וְדָשֵׁ֑ן.
Traduction
Cependant, dit R. Jacob b. Aha ou R. Amé, au nom de R. Eliézer, celui qui brûle des saintetés au dehors, même pendant les voyages d’Israël au désert, est passible de la pénalité des coups de lanière. R. Yohanan énonce la règle (170)Tossefta au Zevahim ch. 17Ê; B., ib., 60b. différemment: pendant les voyages dans le désert, les saintetés étaient pour ainsi dire repoussées (devenaient impropres par le déplacement), et pourtant la situation relative du campement était respectée, en ce que les gens impurs devaient tous se tenir à part dans leurs limites respectives (171)Les gonorrhéens hors du camp des Lévites, et les lépreux hors de celui d'Isra‘l. V. B. Zevahim 60.. R. Yossé rapporte au contraire, comme adage fréquent dans la bouche des rabbins, qu’à partir de l’enlèvement du rideau (pendant ces voyages), il n’y avait plus de limites de séparation pour les gonorrhéens et les lépreux. Il y a des enseignements à l’appui de chacun des deux avis (de R. Josué b. Levi et de R. Yohanan, au sujet des pains de proposition): un enseignement confirme le premier avis, en disant que, du mot toujours (Lv 24, 8), on déduit que les pains devront y être toujours, même au jour du Shabat, fût-ce à l’état impur (et par conséquent le déplacement ne saurait les rendre impropres). Un autre enseignement confirme l’avis de R. Yohanan, disant que l’expression explétive il ne s’éteindra pas (ib. 6, 5), on déduit qu’il ne s’éteignait pas même pendant les voyages dans le désert. Pendant ces transport, comment opérait-on pour le conserver? On le couvrait d’un vase en métal, selon l’avis de R. Juda; R. Simon dit que, même pendant le voyage, on nettoyait l’autel, comme il est dit (ib. 4, 13): ils enlevèrent les cendres de l’autel et étendirent au-dessus une étoffe écarlate; or, si le feu avait brûlé sur l’autel, on n’aurait pas pu y étendre d’étoffe (c’est donc qu’il était éteint). Que réplique R. Juda à ce raisonnement? Il dit qu’au-dessus du feu immédiat on plaçait d’abord le vase de métal (puis l’étoffe); quant au mot wnçdw (172)La racine a le double sens deÊ: ÒÊenlever les cendresÊÓ et ÒÊengraisserÊÓ. du dernier verset, il indique (selon lui) qu’on engraissait l’autel d’aliments à consumer. C’est ainsi, observe R. Juda b. Pazi, qu’il est dit (Dt 31, 20): il a mangé, s’est rassasié et a engraissé.
Pnei Moshe non traduit
ר' אמי וכו'. קאמר דמהכא נפקא ליה דכתיב ונסע וגו' אע''פ שונסע אפ''ה כבתוך המחנות היא:
השורף קדשים בחוץ בשעת מסעות לוקה. משום דכתיב בקדש באש תשרפנו כל שפסולו בקדש שריפתו בקדש ובשעת מסעות ג''כ פסולן בקדש נקרא:
א''ר יוחנן. לא היא אלא כך שנינו בתוספתא דזבחים פי''ג בשעת סילוק מסעות קדשים נדחין שנפסלין ביוצא אלא דמ''מ טמאין משתלחין הן ונפרשים הן כל או''א במחיצתו זבין חוץ למחנה שניה ומצורעים חוץ למחנה ישראל משום דהמתנה קדוש היא:
א''ר יוסי תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן. דלא כהך סיפא דהתוספתא אלא כך הן רגילין לומר דכשהוגללו הפרוכת בשעת סילוק המסעות הותרו המחיצות לזבין ולמצורעין ואין כאן שילוח מחנות:
מתניתא מסייע לדין וכו'. אפלוגתא דריב''ל ור' יוחנן דלעיל בלחם הפנים הוא דמהדר דתניא כוותיה דמר וכוותיה דמר:
תמיד. דכתיב בלחם הפנים ודרשי' כמו תמידהנאמר בפסח ובקרבן תמיד דללמד בא אפילו בשבת אפי' בטומאה וה''ה תמיד הנאמר בלחם הפנים ללמד בא שתמיד הוא נוהג ואפי' בשעת מסעות אינו נפסל ביוצא:
מתניתא מסייע לר' יוחנן. דלא נפקא לן מדכתיב תמיד שאף על מסעות נאמר שהרי באש על המזבח כתיב תמיד ואפ''ה איצטריך לא תכבה ללמד אף על המסעות כדפירש בהאי ברייתא:
ר''ש אומר. לא היה האש על המזבח בשעת המסעות אלא כמו שהיו מדשנין אותו בכל יום אף בשעת סלוק מסעות היו מדשנין שנאמר ודשנו וגו' ואם היה האש דלוק וכי לא היה בגד הארגמן נשרף:
מה עביד לה ר' יהודה פסכתר וכו'. ועל הפסכתר היה פרוש בגד הארגמן:
מה מקיים רבי יהודה ודשנו. דמשמע שהיו מדשנין אותו מקודם שפרשו עליו הבגד:
וירוון. ר' יהודה מפרש ודשנו וירוון היא שמשביעין ומשמנין אותו ושמניחין עליו האש ועל האש פסכתר ועל הפסכתר הבגד וכהאי דאמר ר' יודה בן פזי שהוא מלשון ואכל ושבע ודשן:
הדרן עלך טרף בקלפי
Yoma
Daf 24b
משנה: הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה וְחָפַן מְלֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף הַגָּדוֹל לְפִי גוֹדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קוֹטְנוֹ וְכָךְ הָיְתָה מִידָּתָן. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה 24b בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁנֵי הַפָּרוֹכֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקּוֹדֶשׁ וּבֵין קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָֽיְתָה שָׁם אֶלָּא פָרוֹכֶת אַחַת בִּלְבָד שֶׁנֶּאֱמַר וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרוֹכֶת לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקּוֹדֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים.
Traduction
On apportait au pontife (de la cellule des ustensiles) la cuiller et l’encensoir, et de là il prenait une poignée d’encens, qu’il remettait dans la cuiller, que cette mesure soit grande ou petite. Voici comment on mesurait:le pontife prenait l’encensoir de la main droite et la cuiller de la main gauche; il suivait le parvis, jusqu’à ce qu’il arrivait entre les deux rideaux qui servent à séparer le sanctuaire ordinaire du saint des saints, soit un espace d’une coudée. Selon R. Yossé, il n’y avait qu’un rideau, puisqu’il est dit (Ex 26, 33): le rideau vous servira de séparation entre le sanctuaire et le saint des saints.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הוציאו לו. מלשכת הכלים:
את הכף ואת המחתה. והיא מחתה מליאה קטרת שממנה חופן מלא חפניו ונותן לתוך הכף וכן מצינו בנשיאים כף אחת מלאה קטרת:
וכך היתה מדתן. ובנסחת הבבלי מדתה ומפרש כמדתה בחוץ כך מדתה בפנים מה בחוץ חופן בחפניו ממש ולא בכלי כך בפנים כשמערה הקטרת מן הכף לתוך חפניו לא היה מערה בכלי עשויה כמדת חפניו אלא לתוך חפניו ממש:
נטל את המחתה בימינו. זהו המחתה של גחלים:
ואת הכף בשמאלו. ומן הדין היה שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטרת בימינו שההולכה פסולה בשמאל בשאר עבודות אלא מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה אינו יכול לסובלה בשמאלה עד הארון לפיכך ניטל המחתה בימינו וכף הקטרת בשמאלו:
מהלך בהיכל. נכנס ומהלך בתוכו למערב:
עד שהוא מגיע לבין שני הפרכות. זה היה בבית שני ולפי שנסתפקו אם המחיצה שהיה בבית ראשון המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים והיה עוביה אמה אם אותה אמה כלפנים או כלחוץ ולפיכך עשו שתי פרכות אחת חיצונה ואחת פנימית וביניהן אויר אמה לקלוט אויר מקום המחיצה:
הלכה: הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף כול'. וְלֹא כְבָר תַּנִּיתָהּ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֶת הַכַּף וְאֶת הַבָּזִךְ. מָהוּ כַף. מָגִיס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. כְּלִי חוֹל הוּא. אִין תֵּימַר. כְּלִי קוֹדֶשׁ. דָּבָר שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי נִפְדֶּה
Traduction
Mais n’est-il pas déjà dit (4, 3): ''le pontife prend l’encensoir et monte au sommet de l’autel''? Pourquoi donc dire ici qu’on lui apportait ce vase? Il faut, en effet, rectifier l’enseignement de la Mishna, et dire qu’on lui apportait la cuiller et la coupe (pleine d’encens). Par le premier terme, on entend une cuiller à pot. Ceci prouve, dit R. Yossa, que cet ustensile est profane; car s’il était sacré, on ne saurait admettre que son contenu, devenu saint, puisse être jamais racheté (comme c’est le cas pour le reliquat de l’encens, que l’on donnait en paiement aux ouvriers).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולא כבר תנינתה. בפרק דלעיל נטל את המחתה וכו' ומאי האי דקתני הכא הוציאו לו את המחתה:
כיני מתני'. כן צריך לפרש כאן במתני' דהציאו לו את הכף ואת הבזך מלאה קטרת והיינו המחתה דמתני' דהכא:
מהו כף. דקתני:
מגיס. דקרינן ליה בעלמא וכלומר לאו כף דכלי שרת קאמר אלא כמו מגיס בעלמא וכדר' יוסה דקאמר הדא אמרה דכף דהכא כלי חול הוא דאם תאמר כלי קדש הוא וכי מצינו דבר שקדש בכלי קדש נפדה הא כיון שקדש בכלי קדש קדושת הגוף הוא ואין לו פדיון ואנן אשכחן דקטרת יש לה פדיון כדתנינן בפ''ד דשקלים מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין וכו'. וגרסי' לכל הא דלקמן שם בהלכה ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source